ידוע כי רומיפלסטים הניתן באופן עצמי על ידי מטופלים או המטפלים שלהם חוסך בזמן ובעלויות לרופאים ומקנה נוחות למטופלים, היות שאין צורך שיבקרו במרפאה מדי שבוע.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו אנליזה אינטגרטיבית של נתונים מחמישה מחקרים קליניים, במטרה להעריך את היעילות והבטיחות של רומיפלסטים במתן עצמי. הנתונים שעברו אנליזה היו שייכים למבוגרים עם ITPי(immune thrombocytopenia), שקיבלו טיפול עם רומיפלסטים באופן שבועי במתן עצמי או על ידי מומחה לשירותי בריאות.
החוקרים בחרו להכליל במחקר חולים שקיבלו מינון קבוע של רומיפלסטים במשך 3 שבועות או יותר (כאשר הקבוצה שקיבלה את הטיפול על ידי מומחה לשירותי בריאות, קיבלה אותו במשך 5 שבועות או יותר, זאת על מנת לקבוע תאריך ייחוס הולם לשם השוואה בין הקבוצות), להם ספירת טסיות של 50 × 109 לליטר או יותר.
הגיל החציוני בקבוצת המתן העצמי (621 מטופלים) היה 53, ובקבוצת הטיפול במרפאה (133 מטופלים) - 58. זאת ועוד, הזמן החציוני מהאבחנה הראשונית עם ITP היה 3.7 ו-2.5 שנים וספירת הטסיות ההתחלתית באבחנה היתה 19.0 × 109 ו-20.0 × 109 לליטר בקבוצת המתן העצמי ובקבוצה שקיבלה טיפול במרפאה, בהתאמה.
החוקרים מצאו כי בקבוצת המתן העצמי, משך הטיפול החציוני ברומיפלסטים היה 89 שבועות, לעומת קבוצת המתן במרפאה, שבה נמשך 52 שבועות. בנוסף, מספר המנות הכולל החציוני היה 81 בקבוצת המתן העצמי, לעומת 50 בקבוצת המרפאה. עוד מצאו החוקרים כי בקבוצת המתן העצמי 95% מהחולים השיגו תגובה של נקודה אחת או יותר בטסיות, בהשוואה לקבוצת הטיפול במרפאה, בה 100% מהחולים השיגו תגובה כזו (מוגדר כספירה שבועית של 50 × 109 לליטר ומעלה, ללא טיפול הצלה בארבעת השבועות האחרונים).
נמצא כי האחוז החציוני של השבועות בהם היתה תגובה לטיפול היה 94.5% בקבוצת המתן העצמי, לעומת 95.9% בקבוצת המרפאה. לבסוף, נראה כי היה שימוש בתרופת הצלה ב-36.7% מהחולים בקבוצת המתן העצמי, לעומת 39.8% בקבוצה השנייה.
החוקרים הגיעו למסקנה כי מתן עצמי של רומיפלסטים לא השפיע באופן שלילי על בטיחות התרופה. שיעורי תופעות הלוואי המותאמים למשך הטיפול בכל סוגי המתן ומספר הדימומים היו נמוכים במקצת בקבוצה של המתן העצמי. החוקרים סבורים, אם כן, כי מתן עצמי של רומיפלסטים הוא בטוח ויעיל במטופלים מתאימים הסובלים מ-ITP.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות